החלטה בתיק עע"ם 5261/03

מבוא

1.        במסגרת ערעור שהגיש המבקש על פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים מיום 13.5.03, בעת"מ 1449/02 - בו אושרה תכנית זמ/ 335, בתחומי מרחב התכנון המקומי "זמורה", הנוגעת לשינוי יעוד מקרקעי המשיבה 6 בגוש 3797 חלקה 168 מגרש מס' 2 משימוש לצרכי תעשייה, לייעוד לשימוש לצרכי מסחר (להלן: התכנית), וכן חויב המבקש בתשלום הוצאות לששת המשיבים, בסכום של 5,000 ש"ח לכל אחד - הוגשה הבקשה הנוכחית להורות על עיכוב ביצוע פסק-הדין לעניין תשלום ההוצאות.

הרקע

2.        המבקש הינו בעל נכס צמוד קרקע, הגובל במקרקעי המשיבה 6. הנכס מצוי בגוש 3813 מגרש 65, בתחומה של תב"ע זמ/במ/325. תב"ע זו אושרה כחוק בשנת 1993 בידי המשיבה 1 ובגדרה שונה ייעודם של שטחים שהיו מיועדים לחקלאות ולצרכי תעשייה לצורך בנייתם של בתי-מגורים.

3.        לטענת המבקש, המשיבה 6 החלה בהליכים לשינוי ייעוד המקרקעין בוועדה לתכנון ובניה "שורקות" במסגרת תכנית בר/222. משראו המשיבה 6 ושורקות, כי הליכי התכנון ייקחו זמן רב, זנחו את ההליך התכנוני, והחלו לשנות את הייעוד בהליך עסקי. במקרקעי המשיבה 6 התנהלה פעילות תעשייתית לעיבוד והנפטת כותנה שהופסקה באמצע שנות השמונים. לצורך שיפוץ המחסנים והסבתם לשימוש לצרכי מסחר, נתנה שורקות היתרי בניה לייעוד של תעשייה. המחסן המשופץ אוכלס כבית עסק לממכר טובין קמעונאי ולאחר תקופת הרצת בתי העסק, הגישה המשיבה 6 בקשה למתן היתר לשימוש חורג למטרות מסחר ותעשייה שאושרה.

4.        בעקבות שינויים בגבולות המונציפליים, הועברו מקרקעי המשיבה 6 ממרחב התכנון של שורקות למרחב תכנונה של המשיבה 3. המשיבה 3 המשיכה את המיתווה של ההליך העסקי ואף נתנה היתרי בניה והיתרים לשימוש חורג. כך, בשיטה זו, טוען המבקש, כי שונה ייעודם של מקרקעי המשיבה 6 ללא שום הליך תכנוני. המבקש הגיש עתירה לבג"ץ לאכיפת החוק כנגד הבניה, אך המשיבה 6 נחפזה מיד לטענת המבקש, "להלביש" את הבניה שבוצעה בהליך עסקי בלבוש תכנוני והגישה תכנית בניין עיר בשם חדש זמ/335, שאושרה בהליכים חפוזים.

5.        המבקש עתר לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים, כנגד אישורה של התכנית, שלטענתו מכשירה בניה בלתי-חוקית בהיקפים גדולים, שבוצעה במקרקעי המשיבה 6, ואושרה למתן תוקף ביום 28.7.02.

6.        בית-המשפט המחוזי בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים (כב' השופטת מ' רובינשטיין) דחה את העתירה וקבע, כי בפעולות רשויות התכנון והחלטותיהן לא נפל כל פגם והאיזון שנערך בין מכלול השיקולים מצוי במתחם הסבירות. כמו-כן, חייב בית-המשפט המחוזי את המבקש בתשלום הוצאות לששת המשיבים, בסכום של 5,000 ש"ח לכל אחד, בצירוף מס ערך מוסף צמוד מיום מתן פסק-הדין.

7.        עם מתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי, הגיש המבקש לבית-המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין הן לעניין אישור התכנית האמורה והן לעניין ההוצאות שהוטלו עליו.

8.        בית-המשפט המחוזי, בהחלטתו מיום 10.8.03, דחה את הבקשה לעיכוב ביצוע הנ"ל.

9.        על פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים ערער המבקש לבית-משפט זה, כשבמסגרתו הגיש בקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין לעניין החיוב בתשלום ההוצאות בלבד. את בקשתו לעיכוב ביצוע סומך המבקש על שתיים: ראשית, טוען הוא, כי סיכויו להצליח בערעור טובים. שנית, לטענתו, אם הבקשה לעיכוב ביצוע תידחה, ייגרם לו נזק קשה, לעומת המשיבים, להם עלול להיגרם נזק אשר ניתן לפצות עליו. כמו-כן, מוסיף וטוען המבקש, כי מיצה את כל האפשרויות הכספיות העומדות לרשותו לרבות סיוע מקרובי משפחתו.

דיון

10.      לאחר עיון בבקשה ובטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להידחות.

11.      הכלל הרחב קובע, כי "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים". רק במקרים חריגים יעוכב ביצועו של פסק-הדין, במיוחד כאשר עסקינן בפסק-דין כספי. כך, למשל, יינתן עיכוב ביצוע כאשר המבקש מצליח להראות כי באם לא יעוכב פסק-הדין, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, היה וערעורו יתקבל. נטל השכנוע, כי קיים נימוק אשר יצדיק היעתרות לבקשה, מוטל על המבקש (ראו ע"א 2965/96 עטיה נ' עיריית תל-אביב-יפו ואח', פ"ד נ (1) 668, 672; ע"א 6626/96 בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד השומה, פ"ד נ (5) 403).

           כידוע, כלל הוא, כי פסק-דין לתשלום כסף אינו מסווג בגדר אותם עניינים חריגים, אשר לגביהם נוטה בית-המשפט להיענות לבקשת עיכוב ביצוע, שהרי מימוש פסק-דין לתשלום כסף הינו בדרך-כלל הפיך על דרך ההשבה (ראו ע"א 7221/01 י.ג. רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נ' שובל שיווק מוצרים והפצתם בע"מ, פ"ד נו (4) 178, 181). כדי לזכות בעיכוב ביצוע של פסק-דין כספי, מוטל על המבקש להראות שאם יזכה בערעור לא יוכל לגבות בחזרה מן התובע את כספו. טענה בדבר מצבו הכלכלי של הזוכה וחוסר יכולתו של זה להשיב את אשר זכה בו באם יפסיד בערעור, אינה יכולה להיטען בעלמא וצריכה להיות מבוססת (ראו ב"ש 978/84 שיכון עובדים בע"מ נ' מלובנציק, פ"ד לח (4) 5).

12.      באשר לעניינו של המבקש - ומבלי לנקוט עמדה לגבי סיכויי הערעור, ואפילו סברתי כי סיכויי הערעור מאוזנים, שוכנעתי, כי באיזון בין הנזק העלול להיגרם למשיבים בעיכוב ביצוע תשלום ההוצאות לבין הנזק שייגרם למבקש אם לא יעוכב תשלום ההוצאות, ידם של המשיבים על העליונה. 

           אשר-על-כן, הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית. 

           ניתנה היום, י"ג בכסלו תשס"ד (8.12.03).

                                                                                                     ש ו פ ט